מבט בעין טובה על המתרחש בתקופתנו: עיון במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק
(הרצאה אחת או מספר הרצאות)
סיפורו של עם ישראל הוא סיפורו של חלום גדול ועתיק יומין.
התנ"ך מספר לנו על תפקיד מיוחד - רוחני ומוסרי - אותו אמור למלא עם ישראל בהסטוריה האנושית.
על פי המורשת היהודית, בחר הקב"ה באברהם אבינו ובעם ישראל היוצא ממנו על מנת לשמש מודל לחיים אידיאליים ונשגבים ולהביא ברכה לכלל האנושות.
נבואות המופיעות בתנ"ך מתארות את הצפוי להתרחש בסיומה של הגלות הארוכה והקשה.
עם ישראל צפוי לחוות, עפ"י אותן נבואות, תחיה עצמית בשני מישורים:
א. תחיה פיזית - קיבוץ גלויות בחזרה לארץ ישראל וחידוש החיים הקולקטיביים בה כעם חופשי ועצמאי.
ב. תחיה רוחנית - תהליך של שיפור מוסרי והתעלות רוחנית עד למצב בו ישמש עם ישראל "אור לגויים" כחברת מופת, אשר חיה לאור האמונה היהודית ואשר מושתתת על אידיאלים של צדק ומשפט מצד אחד ושל חסד וחמלה מן הצד השני.
הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק, אחד מענקי הרוח של העם היהודי (1865-1935), ראה בתנועה הציונית
שהתפתחה החל מסוף המאה ה- 19 ובתהליך שיבת ציון והפרחת שממתה של ארץ ישראל שהופיעו עימה - סימנים לתחילתו של תהליך הגאולה והתחיה אותו ניבאו נביאי ישראל.
עם זאת, צפה הרב קוק כי עם התקדמות תחיתו הפיזית של עם ישראל בארץ ישראל, ולפני תחיתו הרוחנית בה,
תבוא תקופה של חומרנות רבה ושל שפל ערכי ומוסרי עמוק בחיים הישראליים.
תקופה זו, המכונה במקורות "עקבתא דמשיחא", צפויה להתאפיין (עפ"י מאמר הגמרא במסכת סוטה דף מט, ב)
בחוצפה וגסות רוח, ביוקר מחיה גבוה, בכפירה בקב"ה, בהרס הלכידות המשפחתית, באובדן הסמכות ההורית ועוד.
מאפיין נוסף של תקופה זו מדבר על "חכמת סופרים" שתסרח, כלומר: דברי התורה והחכמה של חלק מהרבנים ואנשי התורה בתקופה זו צפויים להיות ירודים ולקויים ולא להגיע לגובה הרוחני והמוסרי הנדרש.
תקופה זו תעמוד בסתירה מכאיבה אל מול החלום היהודי העתיק אודות חברת המופת האידיאלית, אשר אמורה להוות "מגדלור" רוחני ומוסרי נעלה המפיץ את אורו לכל העמים.
מדוע אמורה תקופה קשה כזו להופיע ?
האם ניתן להביט עליה בעין טובה ולראות בה היבטים חיוביים ?
האם אפשר שהקשיים שבה משרתים את התפתחותו ותחייתו הרוחנית הצפויה של עם ישראל ומכשירים אותו
לקראת מילוי ייעודו הגבוה ? ואם כן - באיזה אופן ?
האם אפשר שהכפירה בקב"ה והחילוניות הן חלק ממהלך אלוהי שמטרתו לברר, לזקק ולרומם את האמונה הדתית,
אשר קיבלה צורה ירודה ולקויה במהלך תקופת הגלות ?
האם אפשר כי כתוצאה מהמפגש הטעון שבין האמונה הדתית בצורתה הנוכחית הלקויה ובין הכפירה והחילוניות - יתפתח תהליך שבו תתברר ותתגלה האמונה היהודית במלוא גדולתה ותפארתה, אמונה "שהיא שירת העולם
ואמת העולם" ?
מה צפוי להתרחש לאחר אותה תקופה קשה של שפל ערכי ומוסרי ?
אתם מוזמנים לגלות את קו החשיבה הייחודי והמרתק של הרב קוק בהתייחסותו לשאלות אלו ואחרות לגבי המתרחש בתקופתנו...
