"עין טובה" - מפגש בין יהדות, מסורות רוחניות מהמזרח ופסיכולוגיה: גישה מיטיבה לעצמי, לזולת ולחיים
(הרצאה אחת או מספר הרצאות)
"טוב עין הוא יבורך" קובע ספר משלי (כב, ט).
שלוש תכונות מרכזיות מאפיינות את תלמידיו של אברהם אבינו, נאמר בפרקי אבות (ה).
הראשונה שבהן: עין טובה.
רבן יוחנן בן זכאי שואל את תלמידיו המובחרים: "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם ?"
ותלמידו רבי אליעזר בן הורקנוס משיב: "עין טובה" (אבות ב, ט).
הרצאה זו מבקשת לנהל דיאלוג עם המושג העברי הקדום של "עין טובה" וללמוד אודות ההיבטים השונים הנכללים במושג זה.
כמו כן ישנו מבט לעבר מסורות רוחניות מן המזרח וכן לעבר עולמה של הפסיכולוגיה ההומניסטית המערבית, תוך מציאת קוי דמיון מפתיעים.
אחד ההיבטים של "עין טובה" קשור בנתינה לזולת.
מדוע בעצם לתת לזולת ולא לנהוג באופן אגואיסטי ?
האם אין באורח חיים המבוסס על דרך של נתינה משום חשיפת עצמנו לסכנה של ניצול לרעה על ידי אחרים ולסכנה של הישארותנו מרוקנים ממשאבים כמו: כסף, זמן ורווחה גופנית ונפשית ?
היבט נוסף של "עין טובה" הוא חיפוש צדדים חיוביים אצל הזולת ולימוד זכות עליו.
"תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם..." התפלל ר' אלימלך מליז'נסק, מגדולי החסידות.
האם אין חיפוש כזה של צדדים חיוביים אצל הזולת כרוך בסוג של הונאה עצמית וצביעה של המציאות ב"ורוד" ?
האם עלינו לעצום עין ולהתעלם כאשר אנו רואים את הזולת מבצע מעשה לא מוסרי ?
האם ישנה כאן המלצה להביט על האחר ועל המציאות באופן שיש בו הכחשה של דברים שליליים, קשים או מכאיבים ?
האם מומלץ להתכחש ל"נורות אזהרה" המתריעות בפני סכנות אמיתיות ?
הרצאה זו מנסה להתמודד עם שאלות אלו.
מאחורי השקפת עולמה של היהדות, כמו גם מאחורי השקפות חיים אחרות מן המזרח, עומדת האמונה
בקיומו של רובד אלוהי רוחני גבוה ונסתר במציאות.
רובד נשגב ויקר ערך זה קיים, עפ"י האמונה, גם אצל כל אדם.
חשוב להבין אמונה זו על מנת להבין מה עומד בבסיסה של גישת "העין הטובה".
שמו של אלוהים שימש אנשים רבים בכל העולם לאורך הדורות ומשמש גם היום על מנת לפגוע באנשים אחרים.
בשמו של אלוהים בדתות השונות בוצעו ומבוצעים שפיכות דמים, גזל, הונאה, התנשאות ובוז כלפי מי שאינו שותף לאמונה הספציפית אותה נושא המאמין הנלהב.
כאשר נכנסים לעומק עולמה של היהדות, מגלים את גודל הסילוף והעיוות אשר נעשו לשמו המקורי של אלוהים, כפי שהבינו אותו חכמי היהדות בעבר.
"הוא (רבי עקיבא) היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם" (אבות ג, יד).
"רבי עקיבא אומר: "ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה...
אמר רבי תנחומא: אם עשית כן (אם ביזית את חברך) - דע למי אתה מבזה: "בדמות אלהים עשה אותו" "
(בראשית רבה כד, ז).
היותו של אדם נברא בצלם אלוהים מחייבת, אם כן, יחס של כבוד רב וחיבה עמוקה כלפי האדם באשר הוא אדם.
כאשר עוברים להודו וסביבותיה, מגלים את ברכת ה"נמסטה" בשפת הסנסקריט, אשר משמעותה העמוקה
הינה: "הרוח שבי מכבד ומוקיר את הרוח שבך".
"נמסטה זוהי ההכרה בכך שכולנו... חולקים אלוהות משותפת", קובע דיפאק צ'ופרה - מורה רוחני ממוצא הודי
המתגורר בארה"ב.
לדעתו של צ'ופרה, משימתו של האדם בחייו הינה להתעלות מעל רמת האגו ולהגיע לחיים ברמת הרוח/הנשמה:
"המהות האמיתית היא מעבר לאגו, היא חסרת פחד, היא חופשיה...
השאלה "מה יצא לי מזה ?" - הינה הדיאלוג הפנימי של האגו.
השאלה "במה אוכל לעזור ?" - היא הדיאלוג הפנימי של הרוח."
עוד הוא אומר כי:
"החיים הם משחק מחבואים קוסמי, שבו אנחנו הולכים לאיבוד - רק כדי לחזור ולמצוא את עצמנו..."
ג'לאל א-דין רומי - תיאולוג, מיסטיקן ומשורר פרסי בן המאה ה-13, אשר השפיע רבות על הזרם הסופי באיסלאם - אומר כי: "הנשמה קיבלה אוזניים משלה כדי שתוכל לשמוע דברים שהמוח אינו יכול להבין".
עוד הוא קובע: "כאשר אתה פועל ועושה דברים מתוך הנשמה שלך - אתה חש נהר זורם בתוכך, אתה חש חדווה"...
וכאשר חוזרים אלינו - ליהדות - מגלים את דבריו של הרב קוק:
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו -
הכל נעשה מעורבב ומסופק (מלא ספק), והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים..."
"צריך", אומר עוד הרב קוק, "שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר...", ומוסיף הרב קוק וקורא לכל אחד מאיתנו:
"... בן אדם... עלה למעלה, עלה, כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם...
דרוש אותם - ויימצאו לך מיד..."
אתם מוזמנים למסע רוחני ופסיכולוגי - דרך תרבויות שונות בעבר ובהווה - בעקבות "העין הטובה"...
